רומנטיקה בניחוח ירושלמי 

הוא התנהג באופן מוזר באותו הערב, התקשר אלי וביקש שאהיה מוכנה בעוד פחות משעה. הוא לא נידב הסברים ולא הכביר במילים, כשהגיע, סימן לי שאכנס לאוטו שנוכל להתחיל בנסיעה. הסתכלתי עליו חוקרת את הבעות פניו, מנסה להבין את פשר הדיסקרטיות התמוהה שאפפה אותו אך ללא הצלחה. עברתי לשלב הדיבורים, מנסה לדלות ממנו פרטים אודות הנסיעה. "פנינו לאן?" אך לאחר מספר ניסיונות נואשים הבנתי שלא אצליח לשחרר ממנו אפילו לו שמץ של רמז קטן, אז ויתרתי והחלטתי ליהנות מהנסיעה ומאלמנט ההפתעה. פתחתי את החלון התרווחתי על מושב המכונית ונהניתי מהרוח הקרירה שליטפה את פני. שארית הדרך התנהלה בדממה כשמדי פעם הוא שלח אלי חיוך מתגרה ולא מובן. חשבתי שאולי בגלל שבזמן האחרון התווכחנו לא מעט והזוגיות שלנו קצת דשדשה מאחור, הוא החליט לתת לה זריקת עידוד- "יפה לו על היוזמה שגילה".

 

 אנחנו גומעים את הדרך, השעה הייתה שעת ערב מאוחרת, הנוף התחיל להשתנות ואז השלטים הראו - ירושלים. "אנחנו נוסעים לירושלים" אמרתי בהתלהבות כמי שפיצחה את התעלומה המסתורית. הוא לא אמר דבר אך חיוכו אישר את תשובתי. התחלנו לעלות במעלה הכביש המפותל, כשמשני צידיו ליווה אותנו נופה ההררי של העיר, עכשיו כבר היה ברור שאנחנו בדרך לירושלים.הוא החזיק בידי כשיצאנו מהמכונית והוביל אותי אל עבר גן יפיפה הממוקם בפסגת הר הזיתים. ירדנו במורד שביל האבן לאחת מפינות התצפית המבודדות, המראה שנגלה לעיננו היה מרהיב ביופיו, בעיני אחד היפים שיש: העיר העתיקה, הר הבית ובתי ירושלים הצפופים מאחור.

 

במשך דקות ארוכות עמדנו מחובקים בולעים את הנוף בעינינו.  חושך כבד רבץ על העיר. כתמי אור לבן רך פצעו את החשכה בתאורה רכה על חומות העיר העתיקה, על קטעים מעיר דוד, על הכנסייה הסקוטית בהר ציון, ועל בית הקברות למרגלות התצפית בהר הזיתים. שרשרת של אורות המכוניות הוסיפה לתפאורה החגיגית.התיישבנו באחת הפינות החשוכות עדיין נרגשים. הוא הוציא מתוך התיק שנשא על גבו בקבוק יין ושתי כוסות, מזג לשנינו, הביט בי במבט חודר ואמר שיש לו משהו לומר לי. הקול שלו רעד: "את מאוד מיוחדת ואני מאוד מעריך אותך והיה לי כייף איתך עד לא מזמן, אבל אני חושב שזה כבר לא עובד בינינו יותר". הייתי המומה מהתפנית החדה של הערב. לא ידעתי מה לומר, ידעתי שהוא צודק אבל זה אף פעם לא נעים להרגיש לא אהוב. שתקתי ובכיתי. גם הוא הזיל דמעה. "למה הוא היה חייב להרוס את הערב הנפלא הזה" חשבתי לעצמי "ובאיזה דרך מוזרה בחר להיפרד".

 

כנראה שזו הייתה הדרך שלו להראות לי עד כמה אני חשובה עבורו, למרות שאהבה אלי כבר אין לו. איך שלוימל'ה ארצי אומר: "יש לו דרכים משונות לומר לי שהוא לא אוהב...". למרות ה"טוויסט" המפתיע והלא נעים של אותו הערב, הטיול הזה לירושלים נחקק בזיכרוני כאחת החוויות המרגשות ביותר שהיו לי בחיים. יש משהו מיוחד וקסום בעיר הזו, כוח קסום ומהפנט כזה שמהול באווירה של כבוד וקדושה. אז מה יש בעיר הזו? 

 

ירושלים- הלב של העולםי

רושלים בירת ישראל, היא עיר קדושה לשלושת הדתות המונותיאיסטיות, או במילים אחרות, היא קדושה לשליש מאוכלוסיית העולם. מפה מפורסמת מתקופת הרנסנס מראה את אירופה, אסיה ואפריקה כעלי כותרת בפרח, שמרכזו היא ירושלים. אנשים רבים ברחבי תבל רואים את ירושלים כעיר הבירה הרוחנית של כל העולם. יש בירושלים מעין כוח מיוחד שמושך אליה ומורגש כמעט בכל אחד ואחת מאיתנו. הקבלה מלמדת אותנו שלכל דבר בעולם שלנו קיים שורש עליון, רוחני. כלומר שכל מה שקיים במציאות שלנו הוא למעשה פועל יוצא מתוך קיומו במציאות העליונה, הרוחנית. וכמובן שגם לירושלים יש שורש רוחני, לא סתם שורש רוחני, ירושלים היא הלב של כל העולם. כמו שליבו של האדם הוא המכונה שדואגת להזרים דם לכל האיברים בגוף ובכך מעניקה לו חיים, כך גם ירושלים מהווה את ליבו הפועם של כל העולם. "לב" על פי הקבלה נקרא "מכלול רצונות האדם". רצונות האדם נחלקים לשניים: רצונות רגילים המתעוררים בכל אחד מאיתנו ומתחלפים בנו חדשות לבקרים בהתאם לצו השעה אותו מכתיבה לנו תרבות הפנאי והצריכה. הרי ברור שמסך פלאזמה ענק בסלון זה "מאסט", וג'יפ ארבע על ארבע חונה בגרז' אינו נתפס בעינינו כרשות, כי אם חובה, וכמובן שלא תזיק לנו איזו נסיעה לחו"ל מינימום פעמיים בשנה. ואם זה לא מספיק, אז לכל החגיגה הזאת מצטרפת גם החברה האינדיבידואליסטית שלנו שמעודדת אותנו למימוש והגשמה עצמית בכל מחיר. גם אם זה בא על חשבון הבית, הבעל, הילדים, המשפחה, החברים, בקיצור על חשבון כל מי שנקלע בדרכנו ומונע מאיתנו להתפתח ו"לגלות" את עצמנו. העיקר שחלילה לא נרגיש שלא "מיצינו" את עצמנו.

 

הרצון לשלמות

לאחר שהאדם מגיע למצב שבו מילוי רצונותיו מותיר אותו בכל פעם מחדש בתחושת תסכול ("מזה עשיתי כזה עניין? על זה היה כל הטררם?"), הוא מתחיל להבין ולהרגיש שהמרוץ האינסופי אחר הגשמת רצונותיו הוא למעשה מרוץ אחרי הזנב של עצמו. מתוך כך מתעורר בו רצון נוסף, קול פנימי מיוחד שמחפש משהו אחר, משהו מעבר לכל אותם תענוגים משתנים ורגעיים. הוא מתחיל להקשיב יותר ויותר לאותו הקול הפנימי ומבין שמימוש רצונותיו לא יביא לו שום תועלת. הקול הפנימי הזה מוביל את האדם למצוא שיטה מיוחדת כיצד להפסיק את המרוץ המעייף, להרחיב קצת את הפריים ולהגיע למצב בו כל הרצונות שלו יופעלו תחת אותו רצון, רצון מיוחד ששואף להגיע לאיזון, הרמוניה ושלמות.ירושלים מסמלת את הניצוץ הראשוני של אותו הרצון שמתעורר באדם ודוחף בו להגיע לאותו מצב הרמוני ושלם עם עצמו, עם הטבע ועם הבריות. מקור צרוף המילים "ירושלים" הוא מלשון "שלימות", וזו הסיבה לכך שרבים נמשכים אליה ולהיותה בעצם מרכזו וליבו של העולם כולו. ככל שיקשיב האדם לאותו הרצון הוא יגדל ויכלול בתוכו את כל שאר רצונותיו עד אשר יהפוך מנקודה קטנה ללב שלם, גדול ופועם.  עכשיו, שהבנתי סוף סוף את פשר הקסם של ירושלים, החוויה שחוויתי קיבלה ערך מוסף ומשנה תוקף. ממש עשיתי לעצמי חשק לחזור לאותו הגן בהר הזיתים, אך הפעם עם בעלי ועם בתי הקטנה, לא תזיק לי איזו חוויה מתקנת לסגירת מעגל...